קליר כימקלים שיווק בע"מ נ' ח'וטבא

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.

הבקשה וההתנגדות הוגשו רק ב-24.5.10, האזהרה נמסרה ב-23.3.10.

המועד האחרון להגשת התנגדות, גם בשים לב לפגרת הפסח, הוא לא יאוחר מ-1.5.10.

בפועל; הוגשה הבקשה וההתנגדות באיחור ניכר, רק ב-24.5.10 !!!

לטענת המבקש; ניהל משא ומתן עם המשיבה וזאת הסיבה להגשת ההתנגדות באיחור.

לא מצאתי כי אלו פני הדברים !

ב-18.4.10 – נספח ג לבקשה להארכת מועד, הבהיר ב"כ המשיבה חד משמעית כי אין מקום לפשרות כי המשיבה עומדת על פרעון החוב ואף סתר את טענות ההגנה של המבקש לעניין מכירת העסק לאחר.

למרות זאת ובמקום להזדרז ולהגיש את ההתנגדות בתוך 20 ימים מתאריך המכתב נספח ג, הוגשה ההתנגדות כעבור למעלה מחודש !!!

עסקינן באיחור בוטה !!!

לא מצאתי לו כל הסבר שיניח את הדעת.

ולא זאת אף זאת; גם טענות ההגנה שהעלה המבקש הן קלושות ביותר.

לטענת המבקש הוא מכר את העסק לצד ג, אלא שלא המציא הסכם מכר לעניין זה ויתרה מכך ה"רוכשת" אשר מסרה תצהיר, לא התייצבה על מנת להחקר על תצהירה ושמא יסתבר כהתצהיר בדוי.

ועוד אדגיש; המבקש לא הניח את דעתי בטענה כי מכר את עסקו !

לא נוכחתי כי הודיע על מכירת העסק לספקית – המשיבה, במובן שגם למשיבה אמור להיות ברור וחד משמעית כי מתאריך מסוים הוא אינו הלקוח למרות שבאופן מטעה, נשאר שם העסק זהה.

כאמור ממכלול נימוקים אלה, אני סבורה כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית המקימה הגנה לכאורית.

באשר כאמור לטעם המיוחד – לא נוכחתי בטעם מיוחד להארכת המועד.

נוכחתי כי המבקש ניסה בבחינת "ירצו יוכלו לא ירצו לא יוכלו" ניסיון גריידא, לקבל ארכה נוספת במהלכה לא יידרש לפרעון אלא שבטעם מיוחד כאמור להגשת ההתנגדות באיחור, לא נוכחתי בכל דרך.

התוצאה היא שדוחה הבקשה להארכת מועד.

דוחה ההתנגדות מאליה.